תוכן

ח) ומתחילה נבאר דברי הרב ז״ל הנ״ל בענין שא״ק צמצם עצמו ופריס חד פריסה בטבורא דליה, שצריך להבין היטב ענין צמצום הב' הזה וענין הפרסא דפריס בגו מעוהי מטבור ולמעלה. ובתחילת שער הנקודים, אומר שם אשר ענין הצמצום היה לתיקון האצילות גופיה, וענין עשיית הפרסא הוא לתיקון עולם הבריאה, שתוכל לקבל מהאצילות עש״ה.
והנה מובא בתחילת ענף ז', אשר אחר שנסתלקו האורות דעקודים חזר אור א״ס והתפשט בהם, אלא שלא חזרו כל הי״ס שנתעלו למקורם לחזור ולהתפשט, אלא רק ט' ספירות התחתונות, והכתר דהתפשטות א' נשאר נעלם במקורו ולא יצא בהתפשטות ב' זו. וע״כ באה החכמה בכלי הכתר והבינה בכלי החכמה וכו', עד שנשאר כלי מלכות בלי אור כלל, עש״ה. והנה דברי הרב כאן קצרים ביותר, שלא פירש ענין התפשטות זו הב' איך היתה, אם היה ע״י העלאת מ"ן וע״י רעותא עילאה או מאליו בלי מ״ן, שזהו ודאי צריך ביאור.
והענין דנתבאר לעיל אות ה' ענין ההסתלקות דהתפשטות א' דעקודים, משום דאו״פ ואו״מ קשורים בכלי אחד דבחי' ד' שה״ס המסך שבכלי מלכות, שטבע של או״פ לזכך הכלי שהוא מלובש בו, והיינו מטעם שבהתעלות האו״ח מבחי' המסך משיב את חו״ב פב״פ, ונמצא שבחי' ב' מתיחדת באור החכמה ופוסקת מלינק אור דחסדים מהכתר, ונמצא שבחי' העביות שבבינה מזדככת. וכיון שעביות הבינה היא שורש של המסך, מזדכך גם המסך בסבתה. ע״י לעיל אות ג' וה' ובפתיחה הכוללת אות י"ב.
והנה אחר הסתלקות או״ח אז שוב מחזרת הבינה פניה אל הכתר לינק אור דחסדים כנ״ל, ונמצא שחזרה ושבה עביות דבחי' ב' אל הבינה, ונמצא ששבה העביות גם אל המסך שהוא הענף שלה. ונודע שאור ישר מא״ס אינו נפסק מהנאצלים אפי' רגע, וע״כ נמצא מתחדש מאליו זווג דהכאה במסך שחזר ונתעבה ע״י השגת אחוריים ועביות הבינה, כנ״ל, ונמצא ששוב מתפשט אור א״ס אל העקודים כמלפנים, דהבל תלוי בעביות המסך והבן. וכ"ז כבר נתבאר באריכות. ונתבאר היטב ענין התפשטות ב' דעקודים שהיה מאליו בלי העלאת מ״ן מתחתונים.
והנה כאשר חזרה התפשטות ב' דא״ס אל העקודים לא יצאו כל עה״ס, אלא ט' ספירות תחתונות דהיינו מחכמה ולמטה, והוא משום דאין עכשיו בעביות המסך בחי' ד' שלו כמקודם אלא נחשב לבחי' ג', משום דהוא נמשך לו רק מעביות דבינה כנ״ל, ונבחן כמו עביות דז״א שגם היא נמשכת מבינה. ונודע שמסך דבחי' ג' אינו ממשיך אור הכתר אלא אור החכמה לבד, כנ״ל באות ב' עש"ה והיינו שאומר הרב, שבהתפשטות הב' לא יצא הכתר.